פסק-דין בתיק עת"מ 40285-06-10

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

לפני עתירה להסדרת מעמדה בישראל של העותרת 2 (להלן: "העותרת"), אזרחית אתיופיה, על פי הנטען אשתו של העותר 1 (להלן: "העותר"), זאת במסגרת ההליך המדורג להסדר מעמד לבן זוג שנישא לאזרח ישראלי.

העותר הינו אזרח ישראלי, יהודי, בן 58, שעלה מאתיופיה בשנת 1990 עם אשתו דאז ושלושת ילדיו. נטען כי העותר סובל מבעיות בריאות שונות, מוכר כבעל נכות קבועה של 75% במוסד לביטוח לאומי ומתקיים מקצבת נכות. העותר ואשתו לשעבר התגרשו בשנת 2006 בשל מחלוקות וריבים שנבעו ממצב כלכלי קשה והעותר נאלץ לעבור לגור בדירת אמו בקריית ביאליק. העותרת, אזרחית אתיופיה, בת 58, נכנסה לישראל בשנת 2000 ואין חולק כי שהתה בישראל מספר שנים ואף עבדה ללא היתר. בשנת 2005 הכירו העותרים זה את זו, תחילה כידידים. העותרים טוענים כי זמן קצר לאחר גירושיו של העותר מאשתו, התהדק הקשר בין העותרים והם החלו לנהל מערכת יחסים שהתהדקה, עד שהחליטו להינשא. היות שהעותרת אינה יהודיה, הם נישאו בנישואי פאראגוואי ביום 13.11.06. נטען כי בתחילת חייהם המשותפים גרו בני הזוג יחד עם אמו של העותר בקריית ביאליק. הם שכרו דירה בחיפה לתקופה קצרה אך לאחר מכן חזרו להתגורר עם אמו של העותר.

מיד לאחר הנישואים פנו העותרים למשיב להתחיל את ההליך המדורג ובפברואר 2007 קיבלה העותרת אשרת עבודה. ביום 18.9.07 שודרג מעמדה של העותרת לתושב ארעי והיא קיבלה ת"ז ישראלית ארעית. העותרים טוענים כי מאז נישואיהם הם חיים חיי נישואים טובים. תושבותה של העותרת הוארכה פעמיים נוספות.

העותרת לא הצליחה למצוא פרנסה באזור חיפה, מקום מגוריהם של העותרים ולכן נאלצה למצוא עבודה במרכז הארץ בחברת ניקיון במשרה חלקית. העותרים החליטו לעבור להתגורר במרכז הארץ, בתחילה גרו ברמת גן ולאחר מכן שכרו דירה קטנה בפרדס כץ. לטענתם למשך תקופה קצרה בשל דוחק כלכלי השכירו חדר מהדירה בשכירות משנה למספר עובדים זרים. עוד נטען כי במקביל העותר ניהל חלק מחייו בצפון בשל אמו הקשישה אותה מבקרים העותרים בסופי שבוע וכן בשל הזדקקותו להמשך טיפולים רפואיים בצפון.

בשנת 2009 מסרה העותרת למשיב, בין יתר המסמכים שהומצאו, תלוש שכר שממנו עלה כי כתובתה הינה ברמת גן. על כן עלה חשש לקשר פיקטיבי מאחר שהעותרים הצהירו כי הינם מתגוררים ביחד בקריות והם זומנו לשימוע.

העותרים טוענים כי הסבירו למראיין שהם חששו שנוכח מעברם למרכז הארץ יחליט המשיב להעביר את תיקם ללשכת המשיב באזור המרכז לטיפול פקידים שאינם מכירים אותם וכי הדבר יגרום לעיכוב ולסרבול ההליך שנמצא לקראת סיומו. לכן טוענים העותרים כי לא סיפרו על מעבר המגורים ולטענתם הסבירו לפקיד שהם מתחרטים על כך. לאחר מספר שבועות נערך לעותרים ראיון נוסף בלשכת המשיב בחיפה בו הציגו את חוזה השכירות שלהם בדירה במרכז הארץ והסבירו את הסיבה לטעות.

לאור הסתירות שעלו מהשימוע שנערך לעותרים והעובדות שנתגלו וכן לאור מידע שעלה מבירורים שערך המשיב הוחלט על הפסקת ההליך המדורג וכי על העותרת לעזוב את הארץ תוך חודש ימים. בשלב זה הוגשה העתירה דנן.

במהלך ניהול עתירה זו הגישו העותרים בקשת רשות לערער על החלטות בימ"ש זה שלא ליתן צו ביניים המונע את הרחקתה של העותרת מישראל. לאחר הגשת הבר"מ הסכים המשיב להמנע מהרחקת העותרת. ביהמ"ש העליון התייחס במסגרת החלטתו להליך שקיים המשיב בעניינם של העותרים והומלץ למשיב לערוך לעותרים שימוע נוסף מאחר שנראה כי המשיב התבסס בהחלטתו על אמירות שעלו בשיחות טלפוניות עם קרובת משפחתו של העותר (המבקש שם) אך לא אפשר לעותרים (המבקשים שם) להתייחס לטענות שהועלו נגדם באותן שיחות טלפוניות. לאור זאת הוסכם כי לעותרים ייערך שימוע נוסף.

ביום 26.6.11 ערך המשיב לעותרים ראיונות נוספים בשפה האמהרית בנוכחות באת כוחם (שאינה דוברת אמהרית אך הראיון תורגם לה על ידי עורך הראיון). עורך השימוע המליץ על הפסקת ההליך המדורג וכתב במכתבו מיום 1.8.11 כי ממצאי השימוע העלו סתירות רבות באשר לכנות הקשר בין העותרים, סתירות אשר הביאוהו למסקנה כי אין בין השניים מערכת יחסים אמיתית וכנה וכל מטרתה של העותרת הינה השגת מעמד בישראל. על כן, נמסרה לב"כ העותרים החלטת ראש דסק צפון מיום 14.11.11 לפיה " נתוני התיק ונסיבות הבקשה מעלים ספק רב באשר לטיב היחסים ביניהם, שאינם עולים לכדי קשר זוגי במשמעותו לפי נהלי המשרד. לאור כך, לא מצאתי מקום לאשר את הבקשה".

העותרים טוענים כי החלטות המשיב שלא להמשיך את ההליך המדורג של העותרים הינן פגומות, מבוססות על תשתית עובדתית רעועה ושגויה ואף נטען כי נפל פגם בהתנהלות המשיב. נטען כי המשיב השתמש בכלים בלתי נאותים לבדיקת עניינם של העותרים, סירב לחשוף מסמכים הנוגעים להחלטותיו וסירב לתשאל את העותרים על אורחות חייהם העכשוויות. תחת זאת תשאל אותם על אירועים ישנים ונשען על שמועות.

לטענת העותרים הם עומתו במהלך הראיון שנערך להם ביום 26.6.11 עם טענות לפיהן העותר כלל אינו רוצה בקשר בין העותרים ואינו מסוגל לחיי אישות, כי אינם חיים ביחד וכדומה. העותרים טוענים כי נמנע מהם לקבל מידע בקשר לזהות אותם אלמונים שכביכול טענו שהעותרת נטשה את העותר ולכן נמנע מהם לספק הסבר מדוע נאמרו דברים אלה. העותרים טענו כי הם חיים יחד בבני ברק אך מגיעים גם לקריית חיים והעותר אף נוהג לנסוע לצורך טיפולים רפואיים לחיפה. ביום 31.8.11 הודיעה ב"כ המשיב לביהמ"ש כי אף לאחר הראיון לא שינה המשיב מהחלטתו להפסיק את ההליך המדורג מפאת אי כנות קשר הנישואין. לאחר קבלת ההחלטה מיום 14.11.11 על נימוקיה הוגשה עתירה מתוקנת מטעם העותרים.

העותרים טוענים כי זכותם לחיי משפחה נפגעה כתוצאה מהחלטות המשיב וכי המשיב לא הפעיל שיקול דעת כראוי ולא הקפיד על הליך קבלת ההחלטה, על זכות הטיעון ועל ההליך ההוגן. נטען כי החלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית. עוד נטען כי ההחלטה להורות לעותרת לעזוב את הארץ הינה בלתי מידתית משום שניתן היה להאריך את שהותה בשנה נוספת על מנת לבחון את הסוגיה. נטען כי נראה שהמשיב לא קיים בדיקות במקום מגוריהם הנוכחי של העותרים על מנת לבדוק אם הם חיים יחד ולא שוחח עם מכריהם ושכניהם אשר מכתביהם צורפו לבקשה.

המשיב טוען כי ההחלטה שהתקבלה בעניינם של העותרים הינה החלטה סבירה ועניינית הנשענת על מכלול גדול ורחב של ראיות מנהליות שחלקן נאספו על ידי המשיב, חלקן הוסקו מתוך שלושת השימועים שנערכו לעותרים וחלקן התבססו על חומר ומידע שנמסרו על ידי העותרים עצמם. ראיות מנהליות אלה הוצגו בפני העותרים וניתנה להם הזדמנות להתייחס אליהן. נטען כי מהראיות עולה כי מדובר בקשר חד צדדי אשר אינו כנה ואינו מתבסס על חיים משותפים כי אם על רצונה של העותרת לקבל מעמד בישראל.

המשיב טוען עוד כי טרם להגשת הבקשה להתחלת ההליך המדורג שהתה העותרת בישראל ללא אשרה ואף עבדה בישראל באופן בלתי חוקי וללא אשרה במשך שנים ויש בכך משום חוסר ניקיון כפיים שדי בו כדי להביא לדחיית העתירה.

עוד נטען כי בשנת 2008 פנו העותרים למשיב על מנת להאריך את אשרת השהייה של העותרת במסגרת ההליך המדורג שבו החלו בשנת 2007 ומתלוש משכורת שהציגה העותרת התברר למשיב כי כתובתה הינה ברמת גן, כתובת שונה מזו של העותר. העותרת הסבירה כי היא מסרה למקום עבודתה כתובת פיקטיבית כדי שיקבלוה לעבודה בתל אביב. נוכח כתובת המגורים השונה של העותרים התעורר חשד לגבי כנות הקשר ביניהם והוחלט לבחון את כנות הקשר. לעותרים נערך שימוע ביום 12.11.09 במסגרתו עלו סתירות רבות בין דבריהם וההתרשמות הייתה שלילית. למרות זאת זומנו העותרים לשימוע נוסף שנערך להם ביום 15.3.2010 על ידי הדסק האתיופי של המשיב. העותרים טענו כי הסתירות בשימוע הקודם שנערך להם נבעו מכך שהם אינם רוצים להעביר את בקשתם לטיפול בלשכת המשיב בתל אביב. התרשמות עורך השימוע הייתה כי השילוב בין העדר מעמדה של העותרת בישראל ובין מצבו הרפואי של העותר יצר תלות ביניהם ועל כן עלו בעיניו ספקות בנוגע לכנות הקשר ביניהם.

עוד טוען המשיב כי ביום 18.5.2010 נערכו בירורים טלפוניים עם מכרה של העותרים, תושבת הקריות, מהם עלה כי העותרים מתגוררים בנפרד. העותר מתגורר בדירת עמיגור בקריות בסמוך לאמו והעותרת מתגוררת בדירה שכורה בתל אביב. נוכח מסקנה זו ובהתאם להמלצת הדסק האתיופי החליטה ביום 23.5.2010 הגב' הדס דריקס, ראש דסק צפון במשרדי המשיב, להפסיק את ההליך המדורג של העותרת. בעקבות ההחלטה הוגשה העתירה דנן וביחד איתה בקשה לצו ביניים. בימ"ש זה דחה את הבקשה למתן צו ביניים אולם הורה כי לא יינקטו כל הליכי הרחקה נגד העותרת אלא לאחר שתימסר לה באמצעות באי כוחה התראה של 10 ימים מראש. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה והעותרים הגישו על החלטות אלה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון שנדונה ונדחתה ביום 18.11.10. ביהמ"ש העליון קבע במסגרת החלטתו כי על פני הדברים אכן התגלו סתירות בין דברי המבקשים (העותרים כאן) בנקודות שונות שיש בהן כדי להעלות ספקות מסויימים לגבי כנות הקשר. מנגד, נקבע כי לא ניתן לשלול את טענת העותרים כי נגרם להם עוול דיוני מסוים בכך שהמשיב ערך בירורים טלפוניים עם גורמים עלומי שם אשר מסרו פרטים לגבי העותרים בעוד שלעותרים לא ניתנה הזדמנות להתייחס לאמירות אלו ולכן נקבע כי טוב יעשה המשיב אם יערוך לעותרים שימוע נוסף.

המשיב טוען כי בהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון ביום 26.6.11 נערך לעותרים שימוע על ידי ראש ענף צפון, מר ליאור סולומון ולאור סתירות רבות שנתגלעו גם הפעם בגרסאות העותרים ביום 1.8.11 המליץ מר סולומון לדחות את בקשתם. על כן, נדחתה בקשתם של העותרים למתן מעמד לעותרת.

נטען כי אין לאפשר לעותרים לטעון טענות בקשר לפגיעה בזכות הטיעון והעיון שלהם שכן בקשותיהם לקבל לידם את כל המסמכים המצויים בידי המשיב לרבות התייעצויות פנימיות ותכתובות פנימיות חסויות על פי דין נדחו על ידי ביהמ"ש ואין מקום לטעון עוד טענות מסוג זה בעתירה המתוקנת. כן נטען כי לעותרים נערכו שלושה שימועים ולכן לא ניתן לטעון כי נפגעה זכות הטיעון שלהם. נטען כי הוצג להם מלוא החומר הרלוונטי וניתנה להם ההזדמנות להתייחס אליו במסגרת שימוע שנערך על ידי נציג המשיב בשפת האם שלהם.